הלהקה שלי

מאת: תמר בראון אלקלס

איורים: רותם טפלו

3.tiff

תמר בראון אלקלס היא סופרת ילדים ונוער, תסריטאית ומחזאית, שכתבה את הספרים “המאפייה של הציפורים” (הוצאת “מטר”, 2016) ו”ממלכת שטות וממלכת רצינות” (הוצאת “מטר”, 2020). לרגל שבוע הספר ראיינו את היוצרת על ספרה החדש, “הלהקה שלי”, ושוחחנו עמה על החשיבות בהרמוניה, על מחשבותיה על עולם הספרות המקומי ועוד.

שלום תמר, ספרך החדש “הלהקה שלי” עוסקת בילדה שמחליטה להקים להקה לאחר שהיא נחשפת לכך שאמה היתה חברה בלהקה בצעירותה, אך מגלה שכדי להצליח בכך צריך לשתף פעולה עם ילדים אחרים וליצור למעשה הרמוניה, שאינה רק מוזיקלית אלא גם אנושית. מדוע עניין אותך לכתוב דווקא את הסיפור הזה? האם הוא משקף עבורך מצב שכיח בקרב ילדים, שהקמת להקה מוזיקלית הוא מטאפורה עבורו?

 
 
polka-dots-938626BLACK.png

המלצות

הלהקה שלי - תמונה מהספר

למה בילי מוצאת את עצמה בוכה, לבד בחצר הגן?

"מהפיכת שנות השמונים" הובילה להתמקדות בעולמו של היחיד בספרות הילדים. אולם יש לכך מחיר: מרבית הספרים שיוצאים לאור כיום מתמקדים בילד אחד, בעולמו, ברגשותיו, ובמשפחתו. מכאן עולה חשיבותו של הסיפור "הלהקה שלי" שחיברה תמר בראון אלקלס ואיירה בכישרון רותם טפלו (הוצאת מטר) – ספר שמרחיב את המבט ומחיל אותו על חבורת ילדי גן. בילי גיבורת הסיפור מוצאת תמונה ישנה של אמה, שבה מצולמת הלהקה בה הייתה חברה האם בצעירותה. היא מחליטה להקים גם כן להקה עם חברי הגן שלה. כל החברים נרתמים, והיא זו שמחליטה מה יעשה כל אחד מהם בלהקה. אולם ישנו קו מפריד בין יוזמה ומנהיגות ובין שתלטנות והשתקה. כשבילי לא נותנת לאף אחד מחבריה זכות החלטה על המתנהל בלהקה, הם מחליטים להמשיך לנגן ולשיר – בלעדיה. היא פורצת בבכי,

9_edited.jpg

הלהקה שלי. בדיוק כשרציתי להכין עדכון עם כל הספרים השווים לחג השבועות, הספר הנפלא הזה של חברת קבוצתינו Tamar Brown Elkeles נחת אצלי. וכמה הוא רלבנטי לשבועות? כאילו לא קשור אבל בעצם- מאוד! חג השבועות בעיני מביא לקדמת הבמה את ערך ה"יחד" דרך שיתוף הפעולה בין נעמי ורות הדבקות הסינרגיה ואין דרך טובה יותר לתאר חיבור ויחד מ- להקה. בדיוק בדיוק המקום שבו מצד אחד כל משתתפ.ת בכמיהה לאור הזרקורים שיאיר אותה או אותו אבל שאין קיום ואין זרקור אם אין את היחד! 
הלהקה שלי הוא סיפורה של בילי 

2.tif

יום אחד, כשבילי שיחקה בבית, היא מצאה קופסה עם תמונות ישנות שרואים בהן אתא אמא שלה מתופפת על תופים עם נגנים נוספים. אמא מספרת לבילי שבעבר היא ניגנה בלהקה. כשבילי מגיעה לגן היא מציעה לחברים להקים יחד איתה להקה, והם מתחלקים בתפקידים. אבל כשמגיע שלב קבלת ההחלטות כמו איזה שיר לשיר - מתגלעים ויכוחים...
"הלהקה שלי" משקפת באופן יפה מציאות יומיומית של ויכוחים ופתירת מחלוקות - בגן וכמובן בכל שלב בחיים. בילי מנסה למצוא פתרונות בעצמה, אך בסופו של דבר הפתרונות לא מחליפים את הדבר האמיתי - נגינה בלהקה עם חברים, תוך הסכמה הדדית והגעה לפשרה שתהיה מוסכמת על כולם.

בילי מצאה תמונה ישנה של אמא מתופפת על תופים. אמא מספרת על הלהקה שהשתתפה בה בצעירותה, "וזה היה נפלא, כתבנו שירים יחד, ניגנו ורקדנו והופענו בפני אנשים."

"מי רוצה להצטרף ללהקה שלי?" הכריזה בילי בגן למחרת. היא מקבלת את כל מי שמבקש להצטרף אך מכתיבה לו במה ינגן ואיך ישיר, עד שהילדים מתחילים להתקומם: "למה רק את מחליטה?" בילי עונה בפסקנות, "כי הלהקה היתה רעיון שלי! למה הפסקתם לנגן? תמשיכו!"

13.tif

כאשר בילי משחקת מחבואים היא מגלה באחד הארונות בבית אוצר. קופסה מאובקת ובתוכה תמונות ישנות של אמא שלה מתופפת על תופים ומסביבה עוד נגנים.

 

בילי סקרנית מאוד ונגשת לאמא שלה כדי לשאול לפשר התמונות. אמא של בילי מספרת לה שהייתה לה להקה והיא הייתה המתופפת. היא מספרת לה על השירים, ההופעות מלאות האנרגיה והשמחה שגרמו לאנשים.

 

בילי החליטה שגם היא רוצה להקים להקה ולמחרת בגן היא אוספת את חבריה ויחד הם מנסים להקים להקה. הם מאלתרים כלי נגינה מכל מיני גרוטאות ומשחקים בחצר, הם מתאמנים יחד אך הניסיון לא צלח, החברים רבים בניהם וכועסים על בילי שמתעקשת להחליט על הכל כי זה היה הרעיון שלה, בילי כועסת ונפגעת, מתגלים חילוקי דעות, והאוירה לא נעימה. אז איך מתמודדים? איך בילי מתמודדת?

 

הטקסט כתוב בצורה ברורה ומעניינת, האיורים של רותם טפלו צבעוניים, מעניינים ומתאימים לכתוב.

 

הספר עוסק בהגשמת חלומות ורצונות, ביצירת שיתוף פעולה, עבודה בצוות והקשבה לחברים. מכיל מסר טוב ודוגמא טובה לילדים.

 

קריאה מהנה.