הלהקה שלי // תמר בראון אלקלס הוצאת מטר, 2022

"הלהקה שלי" הוא אחד מספרי הילדים המקסימים שיצא לנו לקרוא כמשפחה וההוכחה טמונה במספר הפעמים שכבר קראנו אותו!

כשבילי המתוקה מגלה תמונות של אמה בצעירותה, בהן האמא מתופפת על תופים בלהקה, היא מקבלת השראה ומחליטה להקים להקה משלה בגן.

כל ילד מייצר לעצמו כלי נגינה, כשבילי עצמה כמובן אחראית על התופים (כמו אמא). כשבילי הופכת לשתלטנית ומצווה על חברי הלהקה מה ואיך לנגן, היא מנושלת מהלהקה שהיא הקימה.

היות ומדובר בספר ילדים חיובי ושמח, תוכלו לנחש שלבסוף בילי מבינה שעדיף ביחד מלבד, אבל המסר עובר בצורה חיננית ולא דידקטית.

הציורים של רותם טפלו עשירים, מלאים בפרטים ומגוונים. כיף לראות איך לאורך הספר השיער של בילי הולך ומתפזר במקביל לתהליך בו היא משתחררת ונפתחת.

אהבתי גם את העובדה שאמא של בילי אינה דמות רקע שטוחה, אלא דמות מעניינת עם סיפור משלה שמושלם דרך הציורים - חליפת העסקים המעידה על קריירה לצד אימהות ואלבום התמונות המציג את חייה לפני הקמת המשפחה.

שאלתי את תמר על מקורות ההשראה לספרה, ולדבריה "השתתפתי בסדנת יוגה של הרמוני סלייטר, בה היא ספרה על בנה שחזר יום אחד בוכה מהגן, לאחר שהועף מהלהקה (בכאילו כמובן) שהוא עצמו הקים. ישר זה קסם לי. כל כך הרבה להקות התפרקו בגלל מאבקים של אגו. הייתה פה הזדמנות לקחת את זה לעולם של ילדים שמתנסים תוך כדי משחק, לומדים את הגבולות של משחק בתוך קבוצה, איפה עובר הגבול הזה בין מנהיגות ויזמות מצד אחד לבין דורסנות וחוסר סבלנות ונתינת כבוד לילדים האחרים שמשתתפים במשחק. ילדים כל כך מכירים את הסיטואציה הזו בגן באופן יום יומי.

אני אוהבת את השימוש במוסיקה כמטאפורה למרכיב שמייצר את ההרמוניה הנדרשת בקבוצה. בנוסף, יש בספר את ההעברה הבין דורית שאני אוהבת בין האימא לבת, והעובדה שהבת היא זו שמחזירה את האימא לחלומה הישן. יש פה אמירה שזה אף פעם לא מאוחר להגשים חלומות!"

מומלץ בחום.