כְּשֶׁבִּילִי מוֹצֵאת תְּמוּנוֹת יְשָׁנוֹת שֶׁל אִמָּא מִיָּמֶיהָ בַּלַּהֲקָה, הִיא נִסְחֶפֶת בַּחֲלוֹמוֹת עַל מוּזִיקָה וְקֶצֶב, אוֹרוֹת וְקָהָל. אֲבָל כְּשֶׁהִיא מְנַסָּה לְנַגֵּן עִם חֲבֵרֶיהָ, מְגַלָּה בִּילִי שֶׁכְּדֵי לְהָקִים לַהֲקָה יֵשׁ צוֹרֶךְ בְּהַרְבֵּה יוֹתֵר מִבָּמָה וְכַמָּה כֵּלִים.

דֶּרֶךְ הַנְּגִינָה יַחַד וּלְחוּד עוֹלוֹת שְׁאֵלוֹת שֶׁל בִּטּוּי עַצְמִי מוּל שִׁתּוּף פְּעוּלָּה, וְהִתְגַּבְּרוּת עַל צְלִילִים צוֹרְמִים בְּנִסָּיוֹן לְהַגִּיעַ לְהַרְמוֹנְיָה.