Children's Author
Screenwriter
Playwright
לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, עַל אִי יָרוֹק בְּלֵב יָם, הָיְתָה מַמְלָכָה קְטַנָּה וּשְׁמָהּ
רְצִינוּת. בַּמַּמְלָכָה גָּרוּ מֶלֶךְ, מַלְכָּה וּבְנָם בֶּן הֶחָמֵשׁ, נָסִיךְ חָכָם שֶׁשְּׁמוֹ
רֵצִינְלוּק.
מֶלֶךְ וּמַלְכַּת רצִינוּת חוֹקְקוּ חוּקִּים רצִינִיִּים מְאוֹד. כָּל אֶזְרָח בַּמַּמְלָכָה
יָדַע אֵיךְ לְבָרֵךְ לְשָׁלוֹם וְאֵיךְ לֶאֱכוֹל עוּגָה בְּנִימוּס. כּוּלָּם תָּמִיד קָמוּ בַּזְּמַן
לְבֵית הַסֵּפֶר אוֹ לָעֲבוֹדָה וְהָלְכוּ לִישׁוֹן קְצָת אַחֲרֵי שְׁקִיעַת הַחַמָּה. שׁוֹמְרֵי
אַרְמוֹן הַמַּמְלָכָה תָּמִיד עָמְדוּ בְּפָנִים רצִינִיּוֹת מְאוֹד. הֵם לֹא חִיְּכוּ אֲפִלּוּ
כְּשֶׁהַנָּסִיךְ עָשָׂה לָהֶם פַּרְצוּף מַצְחִיק.
בְּכָל בּוֹקֶר, הַנָּסִיךְ רֵצִינְלוּק וְאִמּוֹ הִתְיַשְּׁבוּ לְיַד הָאָח הַחֲמִימָה שֶׁבַּחֲדַר
הַסִּפְרִיָּה. כְּשֶׁשְּׁעוֹן הַמְּטוּטֶלֶת הָעַתִּיק הִשְׁמִיעַ שְׁמוֹנָה צִלְצוּלִים, מִהֵר
רֵצִינְלוּק לְטַפֵּס עַל הַסּוּלָּם הַמַּלְכוּתִי וְלִבְחוֹר סֵפֶר מִבֵּין רבְבוֹת הַסְּפָרִים
הַהֲדוִּרים, שֶׁשְּׁמָם הָיָה רָקוּם עֲלֵיהֶם בְּחוּט זָהָב.
רֵצִינְלוּק חָלַם לִהְיוֹת רַב חוֹבֵל מְפוְּרסָם כְּשֶׁיִּגְדַּל, וְלָכֵן אָהַב בִּמְיוּחָד
לִשְׁמוֹעַ סִפּוִּרים עַל מְגַלֵּי אֲרָצוֹת וְיַבָּשׁוֹת רחוֹקוֹת.
מאחורי הסיפור
בממלכה הזו, ניתן לרכוש ידע על כל נושא שמתענינים בו, אך הלימוד נעשה רק בדרך של תיאוריה ולא בדרך של משחק. אז איפה הבעיה? שבממלכה הזו שכחו לצחוק, להשתובב ולהיות יצירתיים.
שני העולמות האלו, שמיוצגים על ידי נסיך ונסיכה, הם בעצם מראה מוקצנת של עולם הילדים ושל עולם המבוגרים.
רצינות היא טובה כי היא עוזרת לאדם להתקדם ולממש את חלומותיו, (רצון ורצינות הם מאותו השורש) אולם כשהיא מוגזמת ובאה על חשבון הביטוי של החלק הילדי שבאדם, היא מכבה את השמחה, ההנאה ופוגמת ביצירתיות ובאותנטיות, שהן חשובות לא פחות להרגשת הרווחה של האדם ולמידת הצלחתו בחיים.
אני חושבת שכל בני האדם, נעים על הסקלה הזו בין רצינות להנאה יצירתיות ושמחה.
אולם לעיתים, כמבוגרים, החיים מובילים אותנו ללקות ברצינות יתר, מתוך המחשבה שזה מה שנדרש מאיתנו כגדולים כדי להצליח.
אני מאמינה שהרבה דברים מתרחשים דווקא כשאנחנו נהנים, יצירתיים ומאפשרים לעצמנו באמת להיות משוחררים וליהנות.
השטות בעיני היא גם מרחב לביטוי אישי, לאותנטיות ולחשיבה מחוץ לקופסא. לא סתם, הרבה מהגאונים הגדולים שידעה האנושות, הם דווקא אלו שבעטו במסגרות ולא שחו בזרם.
ולראיה, מי מצליח לערער על המוסכמות האלו שנכפו על שתי הממלכות בסיפור? הילדים, נסיכת שטות ונסיך רצינות, שהחברות ביניהם, משנה לא רק את כל מה שהם מכירים על עצמם, אלא גם את שתי הממלכות- כי שניהם מבינים שבכל שטות צריך גם טיפת רצינות ובכל רצינות צריך גם הפוגת שטות.
אחרי שהגשתי את כתב היד והוא התקבל להוצאה, נכנסתי לתהליך עבודה מרתק עם העורכת המדהימה תמר עומר, תהליך שהתמשך כמעט שנה.
בשונה מסיפורים אחרים שלי, ממלכת שטות וממלכת רצינות דרש ממני לצלול לעומק ולחקור את שני העולמות: את העולם של ממלכת שטות ומאידך את העולם של ממלכת רצינות. הייתי צריכה ממש לפענח איך חיים בשני העולמות האלו, או בשתי הממלכות האלו. איך הממלכות נראות, מה מאפיין את החיים בהן ובמה הן נבדלות מזו, מנקודת מבטם של ילדים. זה היה תהליך מאד חשוב כי הוא עזר לי לפצח את המהות של הסיפור ומה בעצם אני מנסה לומר דרכו.
מובן שהיה לי הכי קל להתחבר לממלכת שטות כי זה איפשר לי להיות הרבה יותר יצירתית וגם להשתמש בעולמם של הילדים כהשראה. זה היה עבורי סוג של ממתק.
למשל, אדמת ממלכת שטות הפכה להיות טרמפולינה ענקית, עליה קופצים תושבי הממלכה ממקום למקום, הם גרים בבתים על העצים, קופצים כדי להגיע אליהם ומתגלשים במגלשות כדי לרדת מטה.
הם מתלבשים באופן ססגוני וייחודי, יש להם שעה הפוכה בה הם עומדים על הראש ומדברים מהסוף להתחלה, כשהם אוכלים עוגה הם מפילים את פרצופם לתוכה, יש להם במה של דגדוגים בה צוות מדגדגים מקצועי מדגדג אותם...בקיצור חגיגה ענקית של השתובבות וצחוק מבוקר ועד ליל. אבל, כשצריך להתייעץ בעניין רציני אין את מי לשאול. אפילו האיש החכם של שטות, מר שטוטיהו, מכיר רק סיפורי שטות.
לעומת זאת, בממלכת רצינות יש חוקים לכל דבר (כמו איך אוכלים עוגה בנימוס), גרים בבתים מרובעים עם גגות משולשים שנראים בדיוק אותו הדבר, מתלבשים זהה, הולכים לישון באותה שעה וקמים בבוקר לעבודה באותה שעה.
המלצה מאת קורא בן שש
ממלכת שטות וממלכת רצינות:
הכי אהבתי את סוף הסיפור שתושטות ורצינלוק הפכו לחברים טובים, ונפגשו.
ונפגשו ללמוד אחד בממלכה של השני ונהנו משני העולמות. הכי אהבתי שתושטות עמדה על הראש ועשתה שטויות והכי אהבתי ברצינלוק שאפילו שהוא לא אמור היה לעשות שטויות בממלכה אז הוא כן עשה.
ואני חושב שהכי כדאי להיות קצת רציני וקצת שטותי.
מאוד אהבתי את הסיפור הזה.
תמר גור
המלצה בקבוצת הפייסבוק "המלצות אמיתיות על ספרים"
ממלכת שטות וממלכת רצינות / תמר בראון אלקלס Tamar Brown Elkeles
הנסיך רצינלוק בן ה-5 גר בממלכת רצינות. הוא קם כל יום בדיוק ב8, יש לו סדר יום מאורגן להפליא, הוא לומד מדי יום עם אמו המלכה ויודע לאכול בנימוס. אבל הנסיך רצינלוק חולם להיות רב חובל, ויום אחד כשהוא מגיע במקרה לסירה נטושה - הוא מפליג בה ומגיע לממלכת שטות. בממלכת שטות הוא פוגש את הנסיכה תושטות וביחד הם קופצים, מדלגים, מדגדגים, ואוכלים עוגות עם הידיים. המפגש בין הנסיך הרציני לנסיכה השטותניקית מוליד איזון יפה של רצינות וידע מול שטות וצחוק, ומדגיש כמה שניהם חשובים.
הספר בן 40+ עמודים, כאשר כל כפולת עמודים מכילה עמוד אחד של טקסט ועמוד אחד של איור יפהפה של המאייר שחר קובר Shahar Kober Illustration .
בספר יש לא מעט טקסט - בסה"כ כ-20 עמודים די מלאים (ומנוקדים כמובן), כך שהוא לא מתאים לגיל מאד צעיר אלא לגיל שיש קצת יותר סבלנות.
קיבלתי את הספר לסקירה ומיד תרמתי את ילדי לניסוי: הספר נוסה בהצלחה על בן ה4.5 שלי, שנזקק למעט תיווך כדי לעקוב אחרי העלילה אבל מאד נהנה מהספר (במיוחד מהדגדוגים ומהכוכבים). גם בן הכמעט-8 שצוטט לסיפור מהצד נהנה ואמר שזה ספר כיפי.
הספר יצא בהוצאת מטר והוא הספר השני של הסופרת.
ביקורת מאת יעל צין על ממלכת שטות וממלכת רצינות
מתוך אתר נוריתה: מבט אל ספרים וספרות בגובה העיניים
ספר ילדים חמוד לאללה שמעלה חיוך בעת קריאתו. העלילה נעה בין רצינות לשטות. והשטויות? הצחיקו אותי, התמימות.
בתחילת הסיפור אנו מכירים נסיך בשם רצינלוק, הוא נסיך ממלכת 'רצינות'. אין הוא יכול לעשות כל העולה על רוחו כי יש זמן מדוקדק לכל דבר. זמן לארוחות, זמן למנוחה, זמן ללמידה - אפילו הלמידה מבוקרת ומוגדרת. יום אחד, בזמן שכל הממלכה הלכה לתנומת הצהריים, מצא את עצמו הנסיך בממלכת 'שטות' לאחר שהחליט להגשים את חלומו ולצאת לים הגדול.
ממלכת 'שטות' נמצאת באי קטן לא רחוק מממלכת רצינות, אך עליה הוא לעולם לא שמע. על חוף הים הוא פוגש נסיכה חכמה ושמה תושטות. מהרגע שהשניים נפגשים לומד רצינלוק למתוח גבולות וליהנות. היופי הוא האיזון בין שתי הממלכות כי כשהנסיכה תושטות באה להתארח בממלכת 'רצינות' היא מגלה את הקסם שאופף את אנשים, המקום ואת סגנון חייהם.
הספר כתוב בצורה נהדרת, קלילה וקולחת, בגובה עיניי הילד. אהבתי את החברות שנוצרה בן הנסיך הנסיכה, הדיאלוגים קולחים.
ישנו מסר עבור הקוראים הצעירים, וגם אלו המבוגרים, לדעת לאזן בחיים בין הרגעים הרציניים לאלו שפחות, לתפוס את הרגע וליהנות אך שיהיו גבולות וחוקים.
האיורים המלווים את הטקסט נעימים לעין, חמים ומתארים נאמנה את הכתוב.
מומלץ - קריאה מהנה,
יעל
מתוך כתבה ב - Ynet מאת מיה מיטב
לא פוסחים על הקריאה: 13 ספרי ילדים שעושים טוב על הלב
ממלכת שטות וממלכת רצינות
מאת: תמר בראון-אלקלס | איורים: שחר קובר | הוצאת מטר | 2020
ספר מקסים ומעורר מחשבה על הפער שבין רצינות לשטות, וכמו הרבה סוגיות בחיים בסוף מתגלה שהאמת נמצאת אי שם באמצע. מסופר על נסיך צעיר בשם רֵצִינְלוּק, שחי בממלכת רצינות בה הכל מאד רשמי, קפדני, נוקשה, ובקיצור - רציני. הוא חולם להיות רב חובל ולהפליג בים ולגלות ארצות, כמו אלו שקרא עליהן בספרי הלימוד. יום אחד הוא מנצל את הפסקת הצהריים במהלכה תושבי הממלכה מנמנמים (זה מה שנקרא רצינות!), יוצא לחוף, מוצא סירה ומפליג אל הים (בדומה למקס מ"ארץ יצורי הפרא" של מוריס סנדק). רֵצִינְלוּק מגיע לאי קטן ופוגש את הנסיכה תּוֹשְׁטוּת, שאוהבת לעשות שטויות וסוחפת אותו אחריה ליום נהדר שהופך את עולמו. בסוף היום חוזר רֵצִינְלוּק הביתה לממלכת רצינות, אבל תּוֹשְׁטוּת מיד מתגעגעת ויוצאת בעקבותיו. המפגש בין הנסיך והנסיכה גורם לשניהם להתבונן על חייהם לרגע מבעד לעיניים זרות, והם מבינים שהם צריכים בחיים גם שטות וגם רצינות.
את הסיפור אפשר "לקרוא" גם דרך האיורים הנפלאים של שחר קובר, שתופסים את כל הצד השמאלי של כפולות העמודים ומנצלים יפה את מרחב היצירה. הבחירה לחלק בין הטקסט לאיורים, הצבעוניות החמה והשימוש בטכניקה נוסטלגית, מעניקים לספר הרגשה של קלאסיקה. זו אלגוריה מלאה רוח שטות על גילוי עולמות וחברוּת, ובסיום הקריאה מתחשק לקחת ביס מעוגת "הָרֵצִינְלּוקְלַאח", מי יודע/ת איפה אפשר להשיג?
שורה לציטוט: "'אף פעם לא עשית שטות?' התפלאה. / 'לא.' אמר רצינלוק. / 'אם כך, בוא אחרי!' אמרה הנסיכה וניתרה גבוה באוויר".
מתאים לגילאי 7-5.
ביקורת מאת שירה בורדה על ממלכת שטות וממלכת רצינות
מתוך אתר נוריתה: מבט אל ספרים וספרות בגובה העיניים
זהו ספר על חיבור בין שתי עולמות ופתיחות לשונה וללא מוכר, כזו שבאה טבעית לילדים ולנו קצת פחות... הספר פותח בתיאור עולמו של הנסיך רצינלוק. על סדר יומו הקבוע והקפדני. הכל חייב להיות לפי הזמנים שהמלכה קבעה ועקב כך רצינלוק, לא מצליח לשתף את אמו ברחשי ליבו. פשוט אין זמן לכך בלו"ז. אם אין זמן למשחק, רצינלוק מחכה שכולם ישנו צהריים (בכל זאת, ממלכת רצינות) ואז מתגנב לחוף הים ומשתעשע בסירה שמצא שם. מפה לשם, הוא מגיע לממלכה זרה - ממלכת שטות. שם, הוא פוגש את הנסיכה תותשטות ובעזרתה נחשף לשטויות. הוא מבלה יום נהדר בממלכה השכנה ובסופו של יום חוזר הביתה. הנסיך רצינלוק מצליח לספר לאמו על השטויות שחווה והצחוק שלהם מתפשט בכל רחבי הממלכה. תותשטות שמתגעגעת לרצינלוק, מגיעה לבקרו ונחשפת לעולם חדש ומופלא (בעיניה) של ידע וספרים. וכך מועבר המסר לקוראים הצעירים שרצינות ושטות יכולים ללכת ביחד. הרעיון של הספר מקסים ובנותיי נהנו מאוד כשהקראתי להן. עם זאת, הספר מעט ארוך מידי. מעבר לכך, הסיפור מרתק ומעניין והמסר מועבר באופן ברור.
ציטוט לסיום: "אתה בא?" שאלה תותשטות. "כדאי לי?" שאל בהיסוס.
"אם לא תנסה, לא תדע!" אמרה הנסיכה.
ציטוט לסיום: "אתה בא?" שאלה תותשטות. "כדאי לי?" שאל בהיסוס.
"אם לא תנסה, לא תדע!" אמרה הנסיכה.
ביקורת מאת בתאל ריגר על ממלכת שטות וממלכת רצינות
מתוך אתר נוריתה: מבט אל ספרים וספרות בגובה העיניים
בספר מסופר על ממלכת רצינות וממלכת שטות. בממלכת רצינות גר הנסיך "רצינלוק". לרצינלוק יש סדר יום מאוד ברור ומוקפד. תושבי הממלכה וגם בני המלוכה הם אנשים רציניים מאוד, מנומסים ואין להם פנאי למעשים שטותיים... יום אחד, רצינלוק מתגנב לחוף הים ומחליט לשוט בסירה לים הפתוח. רצינלוק נרדם. כשהוא מתעורר, הוא נחשף לעולם אחר משלו. עולם בו כולם מתנהגים בשטותניקיות. האדמה היא למעשה טרמפולינה אחת גדולה, אנשים גרים על העצים והם הכי אוהבים דגדוגים! רצינלוק מתוודע לנסיכה "תושטות" והיא מכירה לו את הממלכה שלה. רצינלוק מתרשם מאוד ונהנה לבלות את יומו עם תושטות. כשמחשיך, רצינלוק נפרד ממנה בלית ברירה וחוזר לביתו. בבוקר למחרת, הוא משתף את אימו בחוויותיו מממלכת שטות. הוא מדגדג אותה וגורם לאימו הרצינית לצחוק בקול. גם תושבי הממלכה מדוגדגים ונהנים מההרגשה החדשה. בינתיים, הנסיכה תושטות מחליטה לעשות מעשה וללכת לבקר את רצינלוק. כשהם נפגשים, רצינלוק מכיר לה את עולמו שלו. האם גם היא תמצא את עולמו מעניין וקסום כמו שחש רצינלוק בממלכה שלה?
אהבתי מאוד את הרעיון לסיפור. שני ילדים זרים מעולמות שונים נפגשים ונוצר ביניהם חיבור דיי מיידי ומיוחד. השונות שלהם הייתה יכולה להיות להם לרועץ אבל דווקא מהמקום השונה הזה, החיבור שלהם היה כל כך מוצלח. אפשר להיות רציני ועם זאת גם להיות שטותי. השילוב בין השניים הוא השילוב המנצח.
אני מודה שברמת הביצוע פחות התחברתי לסיפור. מקריאת התקציר ציפיתי לסיפור קליל אך בעיניי הוא לא היה כזה. הספר ארוך מדי (48 עמודים) ומעייף. לדעתי היה אפשר לקצר את הסיפור ועדיין להעביר את המסר בהצלחה רבה.
האיורים מקסימים וברורים וממחישים באופן נפלא את הנכתב בסיפור.
בגלל אורכו, לדעתי הספר מתאים לילדים בני חמש ומעלה.